התפתחות תעשיית הזמנות לחתונה

תעשיית הזמנות לחתונה התפתחה בד בבד עם התפתחות תעשיית הדפוס. אנו נולדנו בעולם שבו קיומם של בתי דפוס וזמינות הנייר כל בית היא טריוויאלית- אולם לא תמיד כך היה.

מה עשו לפני “המצאת” הזמנות לחתונה?

אנשים נהגו להינשא הרבה לפני המצאת הדפוס. כיצד נמסרה הודעה על מועד החתונה ? כיצד ידעו המוזמנים מתי היא מתקיימת? שמש בית הכנסת נהג להכריז על נישואיהם של זוגות כפי נהג ליידע את הקהילה במסרים נוזפים. כמו כן, בעלי השמחה יכלו לפנות לסופר סת”ם, לנסח הזמנה לחתונה המיידעת בקשר לחתונתם, ולתות אותה במקום ציבורי בקהילה. הזמנה לחתונה בתקופה זו נראתה ככרזה, והכילה, בין השאר, גם מידע רלוונטי לגבי אילן היוחסין של בני הזוג.

הזמנות לחתונה לאחר המצאת הדפוס

בתחילת המאה ה-20 השתמשו במכונות בלט. הטקסט שהופיע על הזמנות לחתונה היה יצור באותיות עופרת, שהוטבעו על גבי הנייר. בשלב מאוחר יותר, הזמנות לחתונה שילבו בעיצובן גם איורים בעלי משמעות דתית. בסוף המאה ה-20, דפוס האופסט פתח בפנינו אינסוף אפשרויות ועיצובים- למעשה, מאז ועד היום, ענף עיצוב הזמנה לחתונה הוא בבחינת “השמיים הם הגבול”, כאשר לכל תקופה היה ה”גימיק” שלה או ה”אופנה” שלה. כך למשל, בשנות ה-60 הזמנה לחתונה שילבה בעיצובה כרכרה מפוארת רתומה לסוסים, מונהגת בידי פרש מסוגנן. הכרכרה שידרה יוקרה וחגיגיות, ובני הזוג הנישאים ניבטו בעדה כאשר החתן לבוש בהידור ומשדר רצינות (בבחינת “חלומה של חותנת”) ואילו הכלה שידרה תום, טוהר וזכות (בבחינת “חלומה של כל חמות”).